דו"ח WWF מדגיש שישה פצעים סביבתיים מתחת לגלים שנגרמו על ידי משבר האקלים

ההערכה היא ש-80-100% של אוכלוסיות מולים מניפות אבדו לאחרונה במהלך עלייה פתאומית בשיעורי התמותה בספרד, איטליה ואזורים אחרים של אגן הים התיכון, בעוד ש-30% מכל האלמוגים האדומים הושמדו בסופה אחת.

הטרופיקזציה הים תיכונית משתוללת, כשהטמפרטורות עולות ב-20% מהר יותר מהממוצע העולמי, דגים נודדים, מינים פולשים מופיעים בעוד מינים מקומיים נעלמים, כרי דשא ים אנגיוספריים ימיים ושוניות אלמוגים נהרסים ואוכלוסיות מדוזות מתפשטות. ההשלכות לעיל של משבר האקלים בים התיכון נחשפות בדו"ח האחרון של קרן חיות הבר העולמית שכותרתו "השפעת שינויי האקלים בים התיכון: שישה סיפורים בים מתחמם יתר על המידה". הדו"ח מפרט את שש ההשפעות העיקריות הבאות של שינויי אקלים על הים התיכון:

טמפרטורת המים המוגברת יוצרת תנאים "טרופיים"; התוצאה היא שמינים מקומיים נעקרים או מתים.

כמעט 1,000 מינים זרים חדשים (126 מתוכם דגים) נכנסו לים התיכון, וגרמו לירידה באוכלוסיות הילידים. במימי ישראל, אוכלוסיות הרכיכות המקומיות פחתו בסביבות 90%, בעוד שמינים זרים, כולל דגי עמוד השדרה האפלים, מהווים כעת 80% מהמלכוד בטורקיה. במקביל, נתקלים כעת במינים מדרום יותר, כמו הברקודה והגרון האפל, מול חופי ליגוריה בצפון איטליה.

חלה התרחבות משמעותית של אוכלוסיות המדוזות, במיוחד באזורי הדרום, שחוו פיצוצי אוכלוסין תכופים ומתארכים יותר ויותר. דיג יתר לטווח ארוך הפחית בצורה דרסטית אוכלוסיות של מיני דגים שהתחרו בעבר עם מדוזות על מזון, וכיום דייגים מסוימים תופסים יותר מדוזות מדגים.

כרי דשא נפטון מאוימים על ידי מים חמים יותר ויותר ועליית פני הים, שהייתה לה השפעה הרסנית הן על המגוון הביולוגי והן על אגירת "פחמן כחול" - כלומר הצמחים הימיים שסופגים פחמן דו חמצני מהאטמוספרה. ההערכה היא שכרי הדשא של נפטון אוגרים 11-42% מפליטת ה-CO2 של אזור הים התיכון.

כ-30% מכל האלמוגים האדומים המורכבים מגורגונים, או מניפות ים, בים הליגורי הושמדו בעקבות סערה בודדת באוקטובר 2018. יתר על כן, סוגים רבים אחרים של אלמוגים שתורמים למערכות אקולוגיות מורכבות בים התיכון נהרסים על ידי תופעות מזג אוויר קיצוניות עם תדירות גדלה.

מוערך ש-80-100% של אוכלוסיות מולים אוהדים אבדו לאחרונה מספרד, איטליה ואזורים אחרים עקב עלייה בשיעורי התמותה. רכיכה דו-סתמית זו, הרכיכה האנדמית הגדולה ביותר בים התיכון, מספקת מחסה ל-146 מינים אחרים, קטנים יותר.

דו"ח ה-WWF מצביע על הקשר המסוכן בין השפעות שינויי האקלים מחד גיסא, לבין אלו הנגרמות מלחץ אנושי ישיר על החיים הימיים, דרך דיג יתר, זיהום, פיתוח חופי ושיט מאידך.

אמצעי חיוני הכרחי כדי לעצור את ההשפעה השלילית שלנו על הים הוא יצירה וניהול יעיל של אזורים מוגנים ימיים (MPA). כיום, אזורים כאלה מכסים רק 9.68% של הים התיכון, מתוכם רק 1.27% מוסדר באופן מהותי. לאחרונה, מחקר של WWF Mediterranean Marine Initiative ציין כי 30% של הים התיכון יצטרך להיות מוגן על מנת להתחיל בשיקום המערכות האקולוגיות, לאפשר לאוכלוסיות הדגים להתאושש, למתן את ההשפעות של שינויי האקלים, ולהבטיח דיג ותיירות ברי קיימא. ביטחון תזונתי ושגשוג עבור קהילות מקומיות. Panagiota Maragou, מנהלת השימור ב-WWF יוון, ציינה, "אנו שואפים להגן על 30% של הים התיכון באמצעי ניהול יעילים על מנת להפחית את הלחץ על מערכות אקולוגיות ולעזור להן להיות עמידות למשבר האקלים, תוך חשיבה מחדש על הדרך שבה אנו משתמשים במשאבי טבע".